'' בדמיך חיי, בדמייך חיי'' –
בין יום הזיכרון ליום העצמאות .
לזכרו של סרן ערן אלכאיו ז"ל
שנהרג בהיתקלות עם מחבלים בלבנוןב20.2.92
רצתי להגיד לך-סרטון לזכרו
בשבת קראתי מאמר של ד"ר דניאל גוטליב בשם "לכודים באמצע " העוסק בהצמדה של יום הזיכרון ליום העצמאות .
במאמרו הוא מעלה את הנקודות הבאות :
*במדינת ישראל יום הזיכרון אינו טקס בלבד כי עם דבר חי המתקיים בכל שכונה ועיר .
*אבות המייסדים הבינו שרק במעבר חד מיגון לשמחה ניתן יהיה לערוך את יום הזיכרון ויום העצמאות .להבין ולחוש את האבל של יום הזיכרון בפרספקטיבה של יום העצמאות ואת והגאווה של יום העצמאות בפרספקטיבה של יום הזיכרון .
בחיבור הזה יש שיקוף של המציאות .
* קל להיסחף אל תוך ההרגשות אבל הקשות ואחר רגשות של אופוריה ,ככול שאנו מתגברים היכולת הקוגניטיבית הרגשית שלנו מתפתחת ואנו מסוגלים לראות פרספקטיבה ופרופורציה ,צירוף של שני התהליכים של המחוקק מלמד אותנו כמה חשוב לראות את הטוב הנובע מהרע ולהעריך ולא לשכוח את הרע אשר הוליד טוב .
כשקראתי זאת הסכמתי עם דבריו ,אבל נראה לי ,שמובן מאליו שיצמידו את שני הימים אחד לשני בגלל הסמל "בדמייך חיי."
כשחיפשתי ביום למחרת נושא להעביר לכיתות בהם אני מלמדת ,נתקלתי באתר של שורשי ישראל ,בשיעור העוסק בנימוקים בעד ונגד המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות .והחלטתי להתעמק בנושא .
מצאתי את מאמרו של הרב ישראל וייס (לשעבר הרב הראשי לצה"ל ) בדמייך חיי -בין יום הזכרון ליום העצמאות
וכך הוא כותב וטוען :
2.
"...שלם של שקיעה וזריחה, של חושך ואור, של
סתירה ובניין, של מוות וחיים, שלם של, בדמייך חיי! כן! כך בדיוק נראית ברית הדמים
והחיים, שבינינו לבין הקב"ה. שלם של הפכים, שלם של שואה ותקומה, שהוא
אחד...
טבעי אמרתי? כן! טבעי וייחודי ומאפיין מאוד, את אומתנו היהודית. שכן זהו בדיוק המחיר הנדרש ממסירות נפשה של האומה ומדבקותה בארץ ישראל, בתורת ישראל, בעם ישראל, בצבא ההגנה לישראל ובמדינת ישראל.
מחיר הדמים נתבע מעצם אופיים של החיים היהודיים בארץ ישראל ומהותם. זה כואב, זה חד, אבל באותה מידה נכון ואמיתי.
ה הרי אלה בדיוק הרגשותיי מחשבותיי לגבי צירוף וחיבור ימים אלו .
בהמשך חיפושי נתקלתי בכתבה של נענע 10 המתארת התארגנות של של קבוצה אנשים המתארגנת ופועלת נגד המשך חיבור ביו יום העצמאות ליום הזכרון .בטענה כי :" מעבר זה קשה מאוד להרבה מאוד משפחות
שכולות, שבחלקן מציינות את ימי הזיכרון בדרך אחרת. זה מעבר נפשי ופיזי קשה של
התרוצצויות . אנחנו
מציעים להקדים ביום אחר את יום הזיכרון. הסימבוליקה לא תישבר, אבל המשפחות השכולות
יוכלו לחגוג גם את הקיום שלנו כאן. ומוסיף "אני זוכר שפעם שמעתי את השם של דוד שלי מוקרא בטקס בתל נוף, ובאותו הרגע קיבלתי סמס מחבר ששאל: 'מה עושים היום?'", נזכר שמואל תמיר, ממובילי היוזמה. היה לי ברור שזה הגיוני, כי הזמן היחיד לתכנן את יום העצמאות זה ביום הזיכרון, אבל הבנתי שיש צורך בשינוי " בכתבה הובאה תגובת יד לבנים בא נאמר :כי יד לבנים נשארת בעמדתה כי החיבור חשוב להבנה שבזכות אותם בנים שנפלו אנו יכולים לשמח ביום העצמאות .
ברור לי הקושי הרב למשפחות הנופלים לעבור מאבל לשמחה .ונראה לי שזוהי הסיבה שמצאתי הרבה בלוגים העוסקים בדילמה זו וקוראים למדינה להפריד בין יום הזיכרון ליום העצמאות .
אסיים בציטוט מתוך מאמרו של הרב וייס :שמע ישראל. אתה בן העם הזה, הסכת, שמע והבן, שה' הוא אלוקינו, מאז ומעולם וה' הוא אחד, מכאן ולהבא. אחד, במובן של שלמות, אחד, במובן של אהבה ואחד, במובן של שלם. מורכבות השלם הזה, עשויה משני חצאים, שיש ולעיתים נראים בעיננו כשני הפכים, אבל בהשקפת העולם היהודית, לא דבר והיפוכו יש כאן כי-אם, השלם בהתגלמותו.שלם בין "ויהי ערב" ל"ויהי בוקר, יום אחד".
שלם של שקיעה וזריחה, של חושך ואור, של סתירה ובניין, של מוות וחיים, שלם של, בדמייך חיי!
מקורות:
עלון רבני צהר ,שבת פרשת תזריע מצורע ,כט ניסן התשע"ב ,גליון 393, גוטליב קשר משפחתי דר דניאל גוטליב
ןאלה –יום הזכרון תגובה של אם שכולה מעצב לשמחה
3
8 תוכנית "שורשי ישראל"
קרן גסי הריטג ואורט ישראל,. "המעבר מעצב לשמחה - מיום הזיכרון ליום העצמאות"
2
אתר כיפה יום הזיכרון ,
7
3 דמרקר מעצב לשמחה
נענע10 חדשות :יוזמה: להפריד בין יום הזיכרון
ליום העצמאות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה